Vayedaber

רִבִּי יָסָא וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם בַּר פְּדָייָה. כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִמֵּאָה. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בֶּן לֵוִי בְשֵׁם בַּר פְּדָייָה. כָּל נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק לְרִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא. הָא רִבִּי יָסָא פְלִיג עֲלָךְ. וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל תְּרֵיכוֹן. כָּל הַמְּחַמֵּץ מְּטַבֵּל מְחַמֵּעַ. אִין תֵּימַר לְמֵאָה מִמָּאתַיִם. אֲפִילוּ לֹא חִימֵּץ אֲפִילוּ לֹא טִיבֵּל. אֶלָּא בְּיוֹתֵר אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תִּיפְתָּר בָּשָׂר בְּבָשָׂר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הוּא בָּשָׂר בְּבָשָׂר הוּא שְׁאָר כָּל הָאִיסּוּרִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּלְאִיסּוּר מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ כִּילּוּ בָּצָל כִּלּוּ קֶפַלּוֹט.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תיפתר בשר בבשר. הא דאמרי באחד ממאה ואחד מששים בבשר היתר שנתבשל עם בשר איסור מיירי והאיסור נותן טעם בהיתר ובהא אמרו שיעורין הללו ומתני' בתבלין מיירי:

אמר רבי יוסי. דלא היא דהוא בשר בבשר והוא שאר כל האיסורין הא אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן לעיל הלכה א' דלאיסור שנתערב מין במינו וליכא למיקם אטעמא משערין אותו כאילו בצל וקפלוט הן והרי הני כמיני חבלין הן משמע דבטילי וא''כ לרבי יוחנן הך מתני' דערלה פליגא:

אחד ממאה. לקמן מפרש לה:

הא רבי יסא פליג עלך. דאמר אחד ממאה והא מתני' דערלה פליגא על תריכון דקתני אסור אפילו ביותר ממאה ומאתים מדקאמר המחמץ והמתבל כדלעיל וקס''ד דנותני טעם דקאמרי נמי בתבלין מיירי כמו במתני' דהתם:

חִילְפַיי שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן וּלְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. טֵבֵל מַהוּ שֶׁיּוּסָּר בְּיוֹתֵר מִמָּאתַיִם. אָֽמְרוּ לֵיהּ. אֵין טֵבֵל בְּיוֹתֵר מִמָּאתַיִם. וְהָא תַנִּינָן. כָּל הַמְּחַמֵּץ וְהַמְּתַבֵּל וְהַמְּדַמֵּעַ. אִין תֵּימַר לְמֵאַה וּלְמָאתַיִם. אֲפִילוּ לֹא חִימֵּץ אֲפִילוּ לֹא טִיבֵּל. אֶלָּא בָּעֲנָבִים 31b אֲנָן קַייָמִין. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁלֹּא צִימְּקוּ אֲבָל אִם צִימְּקוּ יֵשׁ טֵבֵל בְּיוֹתֵר מִמָּאתַיִם. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁלֹּא בִּישְּׁלוֹ. אֲבָל אִם בִּישְּׁלוֹ יֵשׁ טֵבֵל בְּיוֹתֵר מִמָּאתַיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

טבל. כמו תבל בחילוף האותיות וכן הוא במס' ערלה:

מהו שיוסר ביותר ממאתים. תבלין של ערלה ושל כלאי הכרם אם הם אוסרין ביותר ממאתים דערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים והני כיון דלטעמא עבידי אם עולין באחד ומאתים או לא:

והא דתנינן. בפ''ב דערלה כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה בערלה ובכלאי הכרם אסור אם חימץ את העיסה בשמרי יין של ערלה וכלאי הכרם או המתבל קדירה בתבלין שלהן וכן המחמץ עיסה של חולין בשאור של תרומה אסור ומשמע דאפי' בשיעורן אינם עולין. אין תימר ולמאה ולמאתים. ואי תימא דעד שיעורן קאמר דאסור לתרומה במאה והוא ולערלה ולכלאי הכרם במאתים והוא א''כ מאי אריא תבלין וחומץ אפילו לא חומץ ולא תיבל כך הוא שיעורן לאסור עד מאה ומאתים אלא ודאי דאפילו ביותר ממאה ומאתים אוסרין:

אלא בענבים אנן קיימין. הא דאמרינן אין תבל ביותר ממאתים בענבים עסקינן אם תיבל הקדירה בענבים לפי שאינם נותנין טעם כל כך כמו שארי תבלין דאיירי במתני' דערלה והם דברים החריפין ושארי דברים הנותנין טעם הרבה דהני לא בטילי. בשלא צימיקו. הענבים אלא עדיין חדשים הן ואינם נותנים טעם הרבה אבל אם צימקו ונתקבץ הטעם לתוכן וכשמתבל בהן מתפשט הטעם לחוץ ונותן טעם הרבה ויש תבל אפילו ביותר ממאתים:

בשלא בישלו. התערובות עם הענבים אלא כבשן לבד אבל אם בישלו עמהן נותנים טעם הרבה:

אמר ליה אין תבל ביותר ממאתים. אפי' תבלין בטלין באחד ומאתים:

מַיי כְדוֹן. אָהֵן אָמַר. נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִמֵּאָה. וְאָהֵן אָמַר נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. וּשְּׁנֵיהֶן לְמֵידִין מֵאֵיל נָזִיר. מָאן דְּאָמַר. נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִמֵּאָה. אַתְּ עוֹשֶׂה אֶת הַזְּרוֹעַ אֶחָד מִמֵּאָה לָאַיִל. וּמָאן דְּאָמַר. נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. אַתְּ עוֹשֶׂה הַזְּרוֹעַ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לָאַיִל. מָאן דְּאָמַר. נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִמֵּאָה. אַתְּ מוֹצִיא אֶת הַזְּרוֹעַ הָעֲצָמוֹת. וּמָאן דְּאָמַר נוֹתְנֵי טְעָמִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. אֵין אַתְּ מוֹצִיא אֶת הַזְּרוֹעַ מִן הָעֲצָמוֹת. וּכְשֵׁם שֶׁאַתְּ מוֹצִיא אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַזְּרוֹעַ כָּךְ אַתְּ מוֹצִיא מִן הָאַיִל. לֵית יְכִיל. דְּתַּנֵּי אֵין טִנּוֹפֶת שֶׁלַתְּרוּמָה מִצְטָרֶפֶת עִם הַתְּרוּמָה לְהַעֲלוֹת אֶת הַחוּלִין. אֲבָל טִנּוֹפֶת שֶׁלְחוּלִין מִצְטָרֶפֶת עִם הַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. רִבִּי בִּיבִי בָּעֵי. טִינּוֹפֶת שֶׁלַתְּרוּמָה מָהוּ שֶׁתִּצְטָרֵף עִם הַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. מִן מַה דְאָמַר רַב חוּנָא. קִלְיפֵּי אִיסּוּר מִצְטָֽרְפִין לְהַתִּיר. הָדָא אָֽמְרָה טִינּוֹפֶת שֶׁל תְּרוּמָה מִטְּצָרֶפֶת עִם הַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

קליפין. ועצמות של איסור הואיל ואין בהן טעם מצטרפין להיתר זאת אומרת דה''נ בפסול' איסור מצטרפת להיתר:

טינופת של תרומה. הואיל והן אין מצטרפין לתרומה לאיסור מהו שיהא נחשבין כהיתר ולהצטרף עם החולין להעלות את התרומה:

דתני אין טינופת. פסולת וסובין של תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור את החולין אבל טינופת של החולין מצטרפין עמהן להיות כשיעור ולהעלות את החולין באחד ומאה והכא נמי כן דעצמות האיל מצטרפין עם הבשר לבטל טעם הזרוע אבל אין עצמות הזרוע מצטרפין לאסור האיל:

לית יכיל. אי את יכול לומר כן:

וכשם שאת מוציא. להאי מ''ד פריך דס''ל דמשערין בשר זרוע בלא העצמות וכשם שאת מוציא עצמות מן הזרוע כך נימא דאת מוציא עצמות מן האיל ואם כן לית כאן מאה ומאי חזית דמשערת האיל בשר בהדי עצמות וזרוע מלבד העצמות:

ומ''ד נותני טעמים אחד מששים אין אתה מוציא את הזרוע מן העצמות. אלא בכולי' משערינן בשר בהדי עצמות וקים להו לרבנן דששים איכא ואינה אוסרת את האיל:

את מוציא את הזרוע העצמות. כלומר מן הזרוע תוציא העצמות שלא לשערן עם הבשר:

מ''ד נ''ט אחד ממאה את עושה את הזרוע א' ממאה לאיל. כדמסיק לקמן דמשער בשר הזרוע לבד חוץ מן העצמות דעצם לא בעי לשיעוריה דהא לא פליט טעמא וכי משערת בשר זרוע בהדי איל איכא מאה והזרוע אינה אוסרת האיל וה''נ ילפינן לכל האסורין:

אהן אמר נותני טעמים אחד ממאה. זה אומר כל שאר נותני טעמים עד א' ומאה הוא וזה אומר עד א' מששים ווקאמר דשניהן למדין מאיל נזיר דקסברי דהזרוע נתבשל עם האיל והרי האיל ההיתר שנתבשל עם זרוע האיסור שנאסרה לבעלים ואע''פ כן לא נאסר האיל:

מאי כדון. מילתא באפי נפשה היא דמפרש לה במאי פליגי הני אמוראי:

תַּנֵּי רִבִּי חִזְקִיָּה. כָּל מַה שֶׁאָסַרְתִּי לָךְ מִמָּקוֹם אַחֵר הִתַּרְתִּי לָךְ כָּאן. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם מֵאָה אָסּוּר. מֵאָה וְעוֹד מוּתָּר. וָכָא אֲפִילוּ מֵאָה מוּתָּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לפי שבכל מקום. כלומר במקים דשיעור הוא במאה דוקא במאה מלבד האיסור ועם הכל אחד ומאה כמו בתרומה והכא אפילו מאה דקים להו לרבנן דאין כאן אלא מאה בין הכל ומותר:

התרתי לך כאן. בזרוע בשלה:

משנה: מִי שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים וְנִיטְמָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר סוֹתֵר אֶת הַכֹּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יָבִיא שְׁאָר קָרְבְּנוֹתָיו וְיִטְהַר. אָֽמְרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה בְמִרְיָם הַתַּדְמוֹרִית שֶׁנִּזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים וְאָֽמְרוּ לָהּ בִּתָּהּ שֶׁהִיא מְסֻכֶּנֶת וְהָֽלְכָה וּמְצָאֲתָהּ שֶׁמֵּתָה וְאָֽמְרוּ חֲכָמִים תָּבִיא שְׁאָר קָרְבְּנוֹתֶיהָ וְתִטְהַר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

על העולה ויעל השלמים שלא לשמן. תגלחתו פסולה דהואיל ולא עלו לשם חובת עולת נזיר ולשם חובת שלמי נזיר הוה ליה כמגלח על עולת נדבה ושלמי נדבה:

ר''ש. סבר המגלח על עולת נדבה ושלמי נדבה יצא הלכך שאר זבחים עלו לו ויצא מצות גלוח אבל אותו הזבח לא עלה לו דשלא לשמה הוא ולא עלה לבעלים לשם חובה ואין הלכה כר''ש:

ואם גילח על שלשתן. אחר שהקריבו שלשתן ונמצא אחד מהן כשר והשאר פסולים תגלחתו כשרה לדברי הכל דהא תנן ואם גלח על אחד משלשתן יצא:

מתני' רבי אליעזר אומר סתר את הכל. לא כל הימים קאמר דהא לר''א אחר מלאת שבעה הוא דסותר כדאמר בפ''ג אלא סותר כל הקרבנות ור''א לטעמיה דאמר שלא הותר הנזיר לשתות יין אלא אחר כל המעשים כלן אחר הבאת כל קרבנותיו וכשנטמא קודם שהקריב כלן הוי כאלו נטמא שחרית קודם שהקריב שום אחד מהן והקרבן שהקריב הוי כאלו הביאו תוך מלאת:

וחכמים אומרים יביא שאר קרבנותיו ויטהר. כלומר לכשיטהר כדמפרש בגמרא ואותו הזבח שהביא בטהרה א''צ לחזור ולהביא ורבנן לטעמייהו דס''ל כר''ש דאמר לעיל כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר בכל הלכך קודם שנטמא היה ראוי לתגלחת ולא יסתור אותו הזבח אבל שאר הזבחים שהקריב משנטמא ודאי סותר דקרא קפיד שיהו קרבנות נזיר כלן בטהרה:

התדמורית. מתדמור היתה:

ותטהר. לכשתטהר והלכה כחכמים:

גילח על החטאת שלא לשמה. היינו על הזבח ונמצא פסול דחטאת שלא לשמה פסולה ואיידי דבעי למתני על העולה ועל השלמים פלוגתא דר''ש ורבנן תנא נמי על החטאת:

וזבחיו לא עלו לו. שאר הזבחים שהקריב אחר תגלחתו הפסולה לא עלו לו דכיון דצריך לסתור עד שיגדל שערו הוי כאלו הקריבן קודם זמנם:

תגלחתו פסולה. הואיל ונפסל הזבח שגלח עליו הוה ליה כגלחוהו לסטים דאמרינן לעיל סותר שלשים יום:

מתני' ונמצא פסול. כגון שנשפך דמו או יצא או נטמא:

הלכה: עָלַת לוֹ וּלְתִגְלַחְתּוֹ. אִין תֵימַר. לֹא עָלַת לוֹ וּלְתִגְלַחְתּוֹ. אֲפִילוּ זְבָחָייו לֹא עָלוּ לוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. מָהוּ עַל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה לְגַלֵּחַ כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אוֹתוֹ הַזֶּבַח לֹא עָלָה לוֹ אֲבָל שְׁאָר כָּל הַזְּבָחִין עָלוּ לוֹ. וַאֲפִילוּ שְׁחָטָן לֹא כְשַׁלְמֵי נְדָבָה הֵן. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ עַל שַׁלְמֵי נְדָבָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בַּר אָבוּן אָמַר. רַב אָדָא בַּר אֲחָה וְרִבִּי יוֹחָנָן. רַב אָדָא בַּר אֲחָוָה צְרִיכָא לֵיהּ. וְרִבִּי יוֹחָנָן פְּשִׁיטָא לֵיהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' עלת לו ולתגלחתו. אדברי ר''ש קאי דאמר שאר הזבחים עלו לו ומפרש הש''ס דעלת נמי לתגלחתו קאמר ותגלחתו כשרה:

אין תימר. דאי לא תימא הכי אלא לא עלה לו לתגלחתו א''כ אפילו זבחיו לא עלו לו דכיון דתגלחתו פסולה צריך לגלח פעם אחרת אחר ל' יום וצריך להביא קרבנותיו בשעת התגלחת למאי נ''מ עלו לו זבחיו אלא ודאי תגלחתו כשרה:

מהו על שלמי חגיגה לגלח כר''ש. לדברי ר''ש מהו שיגלח על שלמי חגיגת נדבה שלו:

ולא מתניתא היא. ומאי קמיבעיא ליה דהא לר''ש אותו זבח לא עלה לו ואפי' שחטן לא כשלמי נדבה הן שהרי אם גילח על השלמים שלא לשמן לא הוו אלא נדבה כדאמרינן בריש זבחים כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אם כמו שנדרת עשית נדר ואם לאו נדבה וקאמר ר''ש דשאר זבחים עלו לו ותגלחתו כשרה וא''כ זאת אומרת שמגלח על שלמי נדבה כר''ש:

רבי יוסי בר בון אמר. לא רבי יוחנן הוא דבעי ליה הכי אלא רב אדא בר אחא ורבי יוחנן פליגי בזה לרב אדא צריכא ליה דאיהו הוא דקא בעי ליה הך בעיא אבל לרבי יוחנן פשיטא ליה דמגלח על שלמי נדבה לר''ש:

משנה: גִּילַּח עַל הַזֶּבַח וְנִמְצָא פָּסוּל תִּגְלַחְתּוֹ פְסוּלָה וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. גִּילַּח עַל הַחַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לִשְׁמָן תִּגְלַחְתּוֹ פְסוּלָה וְקָרְבְּנוֹתָיו לֹא עָלוּ לוֹ. גִּילַּח עַל הָעוֹלָה וְעַל הַשְּׁלָמִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לִשְׁמָן תִּגְלַחְתּוֹ פְסוּלָה וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אוֹתוֹ הַזֶּבַח לֹא עָלָה לוֹ אֲבָל שְׁאָר הַזְּבָחִים עָלוּ לוֹ. וְאִם גִּילַּח עַל שְׁלָשְׁתָּן וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן כָּשֵׁר תִּגְלַחְתּוֹ כְשֵׁירָה וְיָבִיא שְׁאָר הַזְּבָחִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

התדמורית. מתדמור היתה:

ותטהר. לכשתטהר והלכה כחכמים:

תגלחתו פסולה. הואיל ונפסל הזבח שגלח עליו הוה ליה כגלחוהו לסטים דאמרינן לעיל סותר שלשים יום:

מתני' ונמצא פסול. כגון שנשפך דמו או יצא או נטמא:

רַב אָמַר. תְּנוּפָה מְעַכֶּבֶת בַּנָּזִיר. וְהָתַנֵּי. תּוֹרַת הַנָּזִיר. בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְנָפַיִם בֵּין שֶׁאֵין לוֹ כְנָפַיִם. דְּאָמַר רַב. בְּנָזִיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ. וְתַנֵּי כֵן. הָרָאוּי לִתְנוּפָה תְּנוּפָה מְעַכֶּבֶת בּוֹ. וְשֶׁאֵין רָאוּי לִתְנוּפָה אֵין תְּנוּפָה מְעַכֶּבֶת בּוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. 32a שִׁיעוּר מְעַכֶּבֶת בַּנָּזִיר. כִּתְנוּפוֹת וְכִבְהוֹנוֹת שֶׁלַּמְּצוֹרָע. וְהָתַנֵּי. תּוֹרַת הַמְצוֹרָע. בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְהוֹנוֹת בֵּין שֶׁאֵין לוֹ בְהוֹנוֹת. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר. נוֹתֵן עַל מְקוֹמָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

פתר לה. שמואל האי ברייתא כרבי אליעזר אתיא דאמר בפרק בתרא דנגעים אין לו בהן נותן על מקומן ויצא ושמואל סבר לה כת''ק דהתם דבעינן קרא כדכתיב:

שיער מעכבת בנזיר. אם אין לו שיער לגלח מעכבת כתנופות ובהמות של מצורע דמעכבין ואם אין לו בהן יד ובהן רגל אין לו טהרה עולמית:

דאמר רב. הא דאמר רב בנזיר שיש לו כפים מיירי ובו תנופה מעכבת וברייתא בשאין לו כפים היא:

תנופה. כדכתיב ונתן על כפי הנזיר מעכבת מלשתות יין. ובין שאין לו כנפים. כפים להניף אלמא אין תנופה מעכבת:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source